top of page
חיפוש

בואו נניח לקוד הלבוש ולתקנונים למיניהם ופשוט נדבר ונשוחח עם התלמידים.

מבין צרותיה הרבות של מערכת החינוך, הסובלת מהשתלטות של הגישה הביורוקרטית – טכנוקרטית על כל חלקה טובה (בפוטנציה), בולט העיסוק המוגבר במה שמכונה "קוד לבוש" שהוא פרק "בתקנון בית הספר".


מדוע תלמיד או תלמידה המגיעים לבית הספר לבושים במכנסיים קצרים ו/או צבעו את שער ראשם ו/או קעקעו את רגלם/ידם בקעקוע ו/או בחרו לתלות על פניהם מיני נזמים ועגילים והשד יודע מה - מעוררים כל כך הרבה חששות ופחדים בקרב אנשי

חינוך בתפקידיהם השונים בבית הספר, ובמסדרונות האין סופיים במטה משרד החינוך?

מהן הנחות היסוד המשמשות כמסד לתפיסה לפיה: "תקנון" ו"קוד לבוש" בהיר ומפורט, המקיף את כל (??) תחומי החיים של התלמידים והתלמידות בבית הספר, יביא לחינוך ראוי יותר?


מהו בעצם חינוך ראוי?

הלוגיקה התודעתית הקיימת ברורה: "תקנון ו"קוד הלבוש" הינו תנאי "לסדר" ו"סדר" הינו תנאי הכרחי לחינוך ראוי.

לא מיניה ולא מקצתיה.

ליבו של החינוך הראוי הוא השיח, הדיאלוג והתהליך החינוכי.

כלומר: יותר "תקנון" ו"קוד לבוש" מביא בהכרח לפחות שיח, דיאלוג ותהליכים חינוכיים, ומכאן לחינוך פחות ראוי.



r

16 צפיות0 תגובות

Comentários


bottom of page