הסיפור של מיכל
ביקשנו ממיכל ונועם הלומדים בכיתה ט' לשתף בחוויית הלמידה שלהם בבית ספרם.
שני בתי הספר דומים בגודלם ובמדד הסוציואקונומי אך שונים באופן ארגון הלמידה.
הסיפור של מיכל
מיכל לומדת בכיתה ט'. בכל שבוע היא לומדת שנים-עשר מקצועות שונים, כשבכל יום היא נפגשת עם שישה מורים שונים. רוב השיעורים נמשכים 45 דקות, ומיכל מרגישה שהזמן בשיעור עובר במהירות.
ביום שני בבוקר, מיכל מגיעה לשיעור היסטוריה. המורה, מירב, המלמדת במהלך השבוע שבע כיתות, 230 תלמידים מתקשה לזכור את שמה. השיעור מתחיל בבדיקת נוכחות שלוקחת כחמש דקות, ואז עוברים לחומר החדש. מירב מסבירה את החומר במהירות, כדי להספיק את כל התכנים הנדרשים. בגלל קוצר הזמן, אין הרבה הזדמנויות לדיון או לשאלות.
"יש שאלות?" שואלת מירב, אבל מיכל מהססת להרים את ידה. היא יודעת שהזמן קצר, ושאלון צריך להספיק את החומר. כשתלמיד אחר מעלה שאלה, התשובה קצרה ועניינית, ומירב ממהרת להמשיך בהסבר. בסוף השיעור, התלמידים מקבלים דף עבודה להגשה בשיעור הבא. מיכל לא בטוחה שהבינה את כל החומר, אבל אין זמן לבירור נוסף - הפעמון מצלצל והיא ממהרת לשיעור הבא.
השיעור השני הוא מתמטיקה. המורה, טל, פותחת בהסבר קצר על נושא חדש, ואז נותנת לתלמידים תרגילים לעבודה עצמאית. בזמן הקצר שנותר, היא לא מספיקה להגיע לכל התלמידים שצריכים עזרה. מיכל מתקשה באחד התרגילים, אבל טל כבר עסוקה בעזרה לתלמיד אחר. "תנסי שוב בבית," היא אומרת לה כשהיא מבקשת עזרה בדרך לשיעור הבא. "אם עדיין תתקשי, תוכלי לשאול בשיעור הבא." אבל מיכל יודעת שבשיעור הבא, שיתקיים רק בעוד שלושה ימים, כבר יעברו לנושא חדש.
במהלך היום, מיכל עוברת עוד ארבעה שיעורים במקצועות שונים. בכל שיעור היא צריכה להתאים את עצמה למורה אחר, לסגנון הוראה שונה, ולחומר שונה. בסוף היום היא מרגישה מותשת מהמעברים התכופים ומהצורך להתמקד בכל כך הרבה נושאים שונים.
כשמיכל מגישה עבודה במדעים, היא מקבלת אותה חזרה כעבור שבוע עם הערות כלליות בעיקר. המורה, תמיר, מלמד שבע כיתות ובודק עשרות עבודות בשבוע. אין לו זמן לתת משוב מפורט ואישי לכל תלמיד. ההערות בעיקר מציינות את הציון ומספר נקודות כלליות לשיפור, אך מיכל לא בטוחה בדיוק מה עליה לשנות. "אם יש לך שאלות על המשוב, תוכלי לשאול אותי בהפסקה," אומר תמיר, אבל מיכל יודעת שבהפסקה הקצרה בין השיעורים גם תמיר וגם היא צריכים להתארגן לשיעור הבא, ואין באמת זמן לשיחה מעמיקה.
עם סיום הסמסטר, מיכל מרגישה שהיא מכירה את רוב המורים שלה באופן שטחי בלבד. הם בקושי יודעים מה שמה, ובוודאי לא מכירים את סגנון הלמידה שלה או את תחומי העניין האישיים שלה. הלמידה מרגישה טכנית - היא מצליחה להגיש את המטלות ולעבור את המבחנים, אבל לא תמיד מרגישה שהיא באמת מבינה את החומר לעומק.
כשמיכל מתבקשת לסכם את חווית הלמידה שלה, היא אומרת: "אני לומדת הרבה נושאים, אבל לפעמים מרגישה שאני רק 'מגרדת את פני השטח' של כל נושא. המורים שלי לא באמת מכירים אותי, ולפעמים אני מרגישה כמו עוד פנים בקהל. אני כן מצליחה בבחינות, אבל לא בטוחה כמה מהחומר אני באמת זוכרת לטווח ארוך."
מחר – הסיפור של נועם, מצאו את ההבדלים.
Comments